פסק-דין בתיק ע"א 4767/13

השופט י' עמית:

           שני ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית משפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.5.2013 (כב' השופטת ר' ברקאי) בת"א 3135/04. לשם הנוחות, נכנה את המשיב בע"א 4767/13 שהוא המערער בע"א 4888/13 - "המשיב".

העובדות הצריכות לעניין ופסק דינו של בית משפט קמא

1.        המשיב, יליד 5.7.1980 נפגע בתאונת דרכים ביום 29.6.2003 שעה שרכב על אופנוע שבבעלותו. המשיב נפגע קשה בכל חלקי גופו ואושפז למשך 8 חודשים בבית החולים תל-השומר שם עבר שורה ארוכה של ניתוחים. לאחר מכן הועבר להמשך שיקום במרכז הרפואי רעות שם חלה הידרדרות במצבו והוא הוחזר שוב לבית החולים תל השומר לביצוע מספר ניתוחים, אך מצבו לא השתפר. הצדדים נחלקו לגבי הצורך בביצוע ניתוח בבית חולים בארצות הברית, ומחלוקת זו הוכרעה על ידי בית המשפט שקבע כי מצבו של המשיב מצדיק ביצוע ניתוח דחוף במרכז הרפואי בקולרדו ארצות הברית. במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2008 עבר המשיב שני ניתוחים בארצות הברית וחזר לארץ. בהמשך אושפז המשיב לביצוע ניתוחים נוספים. סה"כ היה המשיב מאושפז תקופה של כ-20 חודשים.

           כתוצאה מהתאונה נותר המשיב משותק בפלג גופו התחתון מגובה D3 עם ספסטיות ניכרת, חולשה והפרעה בתחושה בידיים בעיקר בצד ימין. המשיב ישוב בכסא גלגלים, נזקק לצנתורים בגין אי שליטה על הסוגרים ואין חולק כי דרגת נכותו הצמיתה עומדת על 100%.

2.        בית המשפט מינה את ד"ר פרבר כמומחית בתחום השיקום על מנת שתחווה דעתה לגבי צרכיו השיקומיים של המשיב וקיצור תוחלת חיים. בחוות דעתה קבעה ד"ר פרבר, כי על פי קבוצת הגיל של המשיב ולפי גובה הפגיעה בעמוד השידרה, קיצור תוחלת החיים של המשיב עומד על 13-12 שנים. על קביעתה זו עמדה ד"ר פרבר גם לאחר שנחקרה ארוכות על ידי בא כוח המשיב, תוך שהיא מסתמכת על מחקרים חדשים בסוגיה זו. בית משפט קמא מצא לאמץ את קביעתה, והעמיד את תוחלת החיים של המשיב עד גיל 67 ו-5 חודשים, בהתחשב בקיצור תוחלת חיים של 12.5 שנים.

           עובר לתאונה עבד המשיב במסעדה בתל אביב שהיתה בבעלות הוריו מאז שנות השבעים, ובהמשך עברה לניהולו של אחיו. במקביל לעבודתו במסעדה נרשם המשיב ללימודים במכללה למינהל. בית המשפט הסתמך על תלושי השכר שהגיש המשיב עבור החודשים ינואר-יוני 2003, וזאת למרות שהמשיב אישר כי אינו מכיר את תלושי השכר ולמרות שהתלושים הודפסו בסמוך לקראת המשפט. בית המשפט התרשם כי תלושי השכר מהווים ראיה לכאורה לרמת השתכרותו של המשיב עובר לתאונה, וככל שביקשה המערערת לסתור ראיה זו היה עליה להציג ראיות אחרות, ואין להטיל לפתחו של המשיב להציג את ספרי הנהלת החשבונות של העסק או להביא לעדות את מנהל החשבונות של העסק. על פי תלושי השכר השתכר המשיב סך של 7,090 ש"ח נטו בממוצע בששת החודשים האחרונים לפני התאונה, אשר בצירוף הפרשי הצמדה עומד על סך של 8,548 ש"ח נכון ליום פסק הדין (החלטת בית משפט קמא מיום 29.9.2013 בבקשה לתיקון טעות סופר). לצורך חישוב הפסד השכר לעתיד, העמיד בית משפט קמא את שכרו של המשיב על 9,500 ש"ח לחודש, מתוך הנחה שהיה משביח את שכרו.

           בית משפט קמא מצא כי המשיב מסוגל לעבוד בישיבה בהיקף של חצי משרה, כפי שגם עלה מחוות דעתה ומחקירתה הנגדית של ד"ר פרבר. המערערת הציגה דו"ח חוקר פרטי, ממנו עולה כי המשיב עובד בביתו כמנהל תחום שיווק וקשרי לקוחות בחברה העוסקת בבנייה וקידום אתרים באינטרנט. המשיב אף נפגש עם החוקר הפרטי, והציג בפניו כרטיס ביקור המעיד על תפקידו בחברה. עוד הציגה המערערת סרט ממסיבת החתונה של המשיב, אשר נישא לבחירת ליבו ביום 28.1.2010, על מנת להמחיש כי המשיב מתפקד היטב בשתי ידיו.

           בית משפט קמא, לאחר ששקל את מכלול הראיות שהובאו בפניו, תוך התחשבות בפגיעתו הקשה של המשיב, מכלול הנכויות הרפואיות, מכאוביו והמגבלות מהן הוא סובל כיום, העמיד את כושר ההשתכרות של המשיב על 20%.

           בהתאם לנתונים אלה חישב בית המשפט את הפסד ההשתכרות לעבר ולעתיד. לגבי העבר חישב בית המשפט את הפסדי השכר לאורך תקופה של 118 חודש, מיום התאונה ועד ליום פסק הדין, בחלוקה של הפסד מלא מיום התאונה ועד לתחילת חודש פברואר 2010 שאז נישא המערער (79 חודשים) והפסד שכר של 80% לתקופה של 39 החודשים הנוספים עד ליום מתן פסק הדין. בעקבות בקשה לתיקון טעות הבהיר בית המשפט בהחלטתו מיום 29.9.2013, כי הפסד השכר המלא לעבר עומד על 873,932 ש"ח, והפסד השכר החלקי לעבר עומד על 284,568 ש"ח, ולכך יש לצרף ריבית מאמצע התקופה ועד יום מתן פסק הדין לפי ריבית של 4% לשנה, כפי שנקבע בע"א 563/89 כהן נ' הסנה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 56 (1993) (להלן: עניין כהן). כאמור, לגבי העתיד חישב בית משפט קמא את שכרו של המערער לפי 9,500 ש"ח עד לגיל 67 בהתחשב בכך שהיה משביח את שכרו.

3.        בית המשפט מצא כי המשיב נזקק לעזרה וליווי של מטפל זר ומחליף ישראלי בסופי שבוע ובימי העדרותו של העובד הזר, כפי שנקבע על ידי ד"ר פרבר. בית המשפט השווה את מצבו של המשיב למצבו של התובע שעניינו נדון על ידי בית משפט קמא בת"א (מחוזי ב"ש) 7092/03 פת יצחק נ' הפול אגוד לבטוח נפגעי רכב ואשר נדון גם בבית משפט זה (ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ' פת(13.5.2010) (להלן: עניין פת)), שם נפסק לנפגע סך של 9,500 ש"ח. נקבע כי יש להותיר סכום זה על כנו למרות השנים שחלפו, בהתחשב בכך ששכר העובדים הזרים צמוד לדולר ובהינתן כי שער הדולר לא השתנה משמעותית מאז. בהתאם לכך חישב בית משפט קמא את עזרת צד ג' לעבר לתקופה מיום התאונה ועד ליום פסק הדין, בניכוי תקופת אשפוז של 20 חודשים, דהיינו תקופה של 98 חודשים X 9,500 ש"ח בצירוף ריבית אמצע תקופה. עזרת צד ג' לעתיד חושבה על פי סכום זה עד תוחלת חייו של המשיב.

           בראש הנזק של דיור נפסק למשיב סכום של 450,000 ש"ח. בראש הנזק של ניידות נקבע כי המשיב נזקק לרכב מסוג ואן עם מנגנון להכנסת כסא גלגלים, בהתאם לחוות דעתה של ד"ר פרבר. כמקובל במקומותינו, הוצגה חוות דעת של מר קצין מטעם המשיב ושל מר מוגילבקין מטעם המערערת. מר קצין בחר ברכב יקר מסוג שברולט סוואנה, בעוד שמר מוגילבקין התייחס לרכב ואן מתוצרת פולקסווגן. המשיב רכש רכב מסוג סובארו פורסטר, שעלויות החזקתו נמוכות מהחזקת רכב ואן, ולפיכך בית המשפט הגיע למסקנה כי יש להניח כי המשיב לא ידרש לרכב ואן מהסוג היקר. בשורה התחתונה נקבע כי בהתחשב בכל אלה, ניתן לקזז את הסכום של קצבת הניידות לה הוא זכאי מהמל"ל בסכום של 798,416 ש"ח, כנגד הסכום המגיע למשיב בגין ניידות.

           בהמשך נפסקו למשיב סכומים שונים בגין ראשי הנזק המקובלים בתיקים כגון דא, לרבות ציוד ואביזרים בסכום כולל של 535,000 ש"ח לעבר ולעתיד (סכום נכבד של 210,000 ש"ח נפסק עבור כסא גלגלים ממונע), וטיפולים למיניהם בסכום של 625,000 ש"ח לעבר ולעתיד (סך של 400,000 ש"ח נפסק עבור טיפולי פיזיותרפיה). בראש הנזק של כאב וסבל נפסק הסכום המקסימלי אשר קוזז כנגד תשלום תכוף ששולם בשעתו למשיב.

4.        מהסכום הכולל שנפסק למשיב, ניכה בית המשפט את קיצבת הנכות הכללית בסך 947,423 ש"ח, וקיצבת שרותים מיוחדים בסך 745,851 ש"ח, על פי חוות דעת אקטואר הנכונה ליום 30.6.2011, קרי כשנתיים לפני מועד פסק הדין. בית המשפט הורה בפסק הדין כי לאחר הפחתת התשלומים התכופים יש להפחית את ניכויי המל"ל על פי חוות דעת אקטוארית מעודכנת.

           על פסק דינו של בית משפט קמא נסבים שני הערעורים שבפנינו.

טענות הצדדים בערעור

5.        המערערת הלינה בערעורה (ע"א 4767/13) בעיקר על הנקודות הבאות בפסק דינו של בית משפט קמא:

           א.       בסיס השכר - נטען כי לא היה מקום להסתמך על תלושי השכר שהופקו לאחר התאונה, וכי הנטל בנושא השכר מוטל על המשיב כתובע. לגבי השכר בעתיד הלינה המערערת על כך שבית המשפט העמיד את שכרו של המשיב על 9.500 ש"ח נטו.

           ב.       אובדן כושר השתכרות - המערערת טענה כי נכותו התפקודית של המשיב קטנה מ-80%, כפי שעולה מקלטת החתונה ומהעובדה שהוא מצליח לעבוד מביתו, וכי היה על בית המשפט להעמיד את אבדן כושר ההשתכרות לעתיד על שיעור שאינו גבוה מ-20%.